"להלן מובא מכתבו של רופא ספקן אודות ההיפנוזה".
השפעת החוויה ההיפנוטית על תלמיד היפנוט ספקן
כרופא "רציונלי" הייתי תמיד מסוייג ביחסי להיפנוזה.
בית הספר לרפואה אינו מתייחס לנושא, בית הספר לרפואת שיניים נוגע בנושא בקצה המזלג, ובספרות המדעית המלווה את לימודי הרפואה אין לנושא ייצוג כלל.
ההיכרות המוגבלת שלי את ההיפנוזה; רק דרך עיתונות פופולרית, שמועות ורכילות, מיקמה אותה אי שם בין שרלטנות תיאטרלית לבין מעשי קוסמות.
נראה היה לי כי ההיפנוזה היא כלי בידי מטפלים מפוקפקים, ועובדת; אם בכלל, על אנשים מעורערים.
לפני זמן, בעקבות הרצאה בהסתדרות לרפואת שיניים, השתנתה דעתי.
התרשמתי מההרצאה כי אמנם מדובר בתחום אשר הנסתר מרובה על הגלוי, אך הנושא חשוב, מעניין וראוי לללימוד מעמיק יותר.
נרשמתי ללימודי היפנוזה למכון המוכר )על ידי משרד הבריאות( של ד"ר הירשפלד.
ההרצאות וההמחשות הראשונות שבו והגבירו את חשדנותי. שימוש נרחב באמצעי שכנוע תיאטרליים, העדר הסבר מדעי מוצק, חוסר אחידות דעות לגבי הסבר התופעה שבו וחיזקו את אמונתי הישנה כי מדובר בתעלולים לא רציניים.
היתה לי תחושה ברורה שעלי... המעשיות הללו לא יעבדו.
אחרי כמה מפגשים החלטתי לקרוא תגר ולהסביר למרצה כי הגבול המעורפל שבין "שכנוע" ו־ "סוגסטיה" המקובלים בהיפנוזה לבין סתם פיברוק אינו מקובל עלי ואינו הולם צוות רפואי רציני.
באותה פגישה קרה משהו ששינה את דעתי לחלוטין, ועליו אני מבקש לספר:
התרגיל המתוכנן לשיעור כלל התנסות הדדית בין התלמידים, אותי ניסנ להפנט רופא חסר נסיון. הוא לא הצליח ומאמציו נשמעו לי פאטטיים. בשלב זה התערב ד"ר אברהם הירשפלד עצמו והחליף את הרופא הטירון.
לא אנסה לתאר את החוויה, אספר רק כי דברי המהפנט החלולים הלכו ונתמלאו, קולו נעשה סטראופוני, הדברים הפכו רב משמעיים, הייתי שם ברוחי ולא הייתי בגופי, הרגשתי שזה קורה, ידי הימנית אבדה ראשונה, גופי נעשה חסר משמעות ־ חשתי שאיני יודע מה איתו, ידעתי שאני באמצע משהו, איני יכול ואיני רוצה להתערב, חוויתי תחושת מסע מסתורי.
כאשר הניחו אותי כקורה בין שתי כסאות הבנתי כי גופי מציית למשהו חזק ממני.
בשלב מסויים פקחתי את עיני, שמעתי את ד"ר הירשפלד והקבוצה משוחחים עלי ־ הקשבתי כמהופנט...
אין לי יותר ספקות.
העבודה והחוויה ההיפנוטית היא משהו מוצק ומשמעותי הראוי להמשך לימוד ומחקר.
*"המכתב הובא ככתבו ללא כל שינוי פרט להשמטת השם".